קמחא דפסחא

מה זה קמחא דפסחא?

הביטוי 'קִמְחָא דְפִּסְחָא' מקורו בארמית, ומשמעותו בעברית: "קמח של פסח".

מדובר במנהג עתיק, שנהוג בקהילות ישראל במשך דורות רבים, לקראת חג הפסח. מגבית זו מכונה גם "מעות חיטים", שכן במקורה, התרומות שנאספו שימשו לרכישת חיטים או קמח עבור נזקקים, לצורך אפיית מצות לחג.

עם השנים, התרחבה המגבית וכללה גם את שאר צורכי החג, כדי להבטיח שכל משפחה נזקקת תוכל לחגוג את הפסח בכבוד.

בשונה מחגים אחרים, חג הפסח כרוך בהוצאות מרובות, ולכן תיקנו חכמים לקיים לקראתו מגבית מיוחדת לטובת משפחות נזקקות. 

אף על פי שהמונח "קמחא דפסחא" מתייחס לחלוקת מצות שמורות עבודת יד, בפועל מטרת המגבית היא לספק לנזקקים את כל צורכי החג, כולל בשר, דגים, ירקות, יין ושאר מוצרים הכרחיים לליל הסדר.

מתי נותנים קמחא דפסחא?

את המצווה ונתינת התרומה אפשר לתת בכל הימים הסמוכים לחג הפסח ומה טוב וכדאי להקדים לתת החל ראש חודש ניסן.

שכן משלב זה מתחילים ימי ההכנה לפסח. נתינת הצדקה מוקדם ככל האפשר מאפשרת להיערך לחלוקת הסלי מזון / תווי קניה למשפחות נזקקות באופן המייטבי.

עם זאת, מי שלא הספיק לתרום מוקדם – עדיין יכול להשתתף ולסייע לנזקקים גם בימים הסמוכים לחג פסח.

כמה צריך לתרום?

אין סכום מסוים שצריך לתת לקמחא דפסחא, כל אדם יכול לתת כפי שליבו חפץ וכל המרבה בצדקה מוסיפים לו מן השמים.

למה דווקא לפני פסח נקבעה מגבית מיוחדת, מה שלא קיים בשאר החגים?

אחד ההסברים שחכמים קבעו מגבית מיוחדת נזקקים לקראת חג הפסח וקראו לה בשם מיוחד מה שלא קיים בשאר החגים, הוא משום:

שהוצאות חג הפסח גבוהות במיוחד כגון קניית מצות, יין, בשר, ומוצרי מזון כשרים לפסח לכל ימי החג, לא לכל משפחה יש אפשרות כלכלית לעמוד בכך, זו הסיבה שדווקא בפסח נקבע בהלכה לערוך מגבית מיוחדת לנזקקים מאת אנשי העיר.

עניין זה בא לידי ביטוי גם בנוסח הגדה של פסח שבתחילת ליל הסדר בעל הבית מכריז "כל דכפין ייתי וייכול", ובתרגום לעברית – מזמינים את כל מי שזקוק להצטרף אל שולחן הסדר.

למעשה הדרך לממש הכרזה זו היא לתרום לנזקקים בימים הסמוכים לחג וכך לוודא שכל משפחה תקבל את הדרוש לה עבור צרכי החג.

האם מותר לתת קמחא דפסחא מכסף מעשר כספים?

מה המקור ההלכתי למנהג קמחא דפסחא?

הרמב"ם (הלכות החגים, שביתת יום טוב, פרק ו' הלכה י"ח) כתב כדלהלן:

"וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים.

אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו.

ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם. ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם"

דברי הרמב"ם נאמרו לקראת כל חג מחגי ישראל, משום שההלכה מייחסת חשיבות מיוחדת לדאגה לחלשים ולנזקקים, יחד עם זאת כלפי חג פסח יש הדגשה שתקנו מגבית מיוחדת מה שלא קיים בשאר החגים בהם הציווי הוא כללי.

כבר בתלמוד הירושלמי ובפוסקים המאוחרים יותר ראשונים ואחרונים כדוגמת 'האור זרוע', נזכר המנהג הנ"ל.

בהגהת הרמ"א על השולחן ערוך בתחילת הלכות הפסח הובא שיש לערוך מגבית כספית לטובת עניים כדי שיהיה להם צרכי החג.

ונצטט את לשון הרמ"א בהלכות פסח סימן תכ"ט סעיף א':

"ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח, וכל מי שדר בעיר הי״ב חודש צריך וליתן לזה"

כלומר שיש מנהג לקנות חיטים ולחלקן לעניים לצורכי הפסח, כאשר כל תושבי העיר מחויבים להשתתף במגבית בהתאם לסכום שייקבע.

גם בשולחן ערוך הרב של אדמו"ר הזקן הובא ההלכה ונצטט את לשון הסעיף:

"מנהג פשוט בכל ישראל שכל קהל וקהל משימים מס על בני עירם לצורך חיטים לפסח לקנותם ולחלקם לעניין עירן, וכל מי שדר בעיר י"ב חודש נעשה כבני העיר וחייב ליתן מס עמהם לזה."

מהו מבצע מצה?

גם משפחות שיש להם את האמצעים הכלכליים, לא תמיד מודעים לחשיבות של אכילת מצה שמורה בליל הסדר.

הרבי מליובאוויטש עודד לחלק מצה שמורה בתפוצה רחבה למשפחות ובמיוחד לאלה שלא מודעים לחשיבות הגדולה של אכילת מצה שמורה בחג.

הרבי הרבה לצטט את דברי הזוהר שהמצה היא מאכל האמונה ומאכל הרפואה.